MAMBO NO. 5 - ציור יח"צ ל"מחנה מתקל"

אני ורועי משחקים פוקר עם רפי זהבי במועדון הג'אז המפוקפק שלו. איור דיגיטלי: ניב לוגסי.

כנענים? ישראלים...

למרות הגישה האנטי-כנענית של התנ"ך והמקורות המאוחרים יותר (יהודיים ונוצריים), הסבירות הגבוהה ביותר היא שהמונותאיזם העברי ומוצא הישראלים (שבטי ישראל) הוא כנעני אוטוכטוני (לא הגירה מבחוץ ולא כיבוש בהנהגת יהושע בן נון), ככל הנראה התהליך של המהפך בזהות מ"כנענים" (קשה להגדירם תחת מקשה אחת, זוהי לא זהות לאומית, מדובר בעשרות ערי מדינה ומאות כפרים בתיחום שבין צפון הנגב-עבר הירדן-אזור דמשק-גבל, שחיו תחת שלטון ערים אלו ולעתים אף אוכלסו באוכלוסיות שונות מהלבנט ומהקווקז, ושמבחינתם היחידה הגיאופוליטית המקבילה היא "יריב", למרות שרובם ככולם חולקים שפה שמית מערבית ודת חופפים) ל"ישראלים" (ולעמים כמו "אדומים", "מואבים", "עמונים", חלק מהארמים שישבו בסוריה ו"פיניקים") החל עם תקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-15 לפנה"ס) שמתחילה בעצמה עם הכנעת וגירוש שרידי השושלת ה-16, "החיקסוס" (שיש שקשרו בינם לבין סיפורי יוסף ויציאת מצרים), שהייתה מורכבת ממהגרים לבנטיניים וחוריים ושלטה על צפון מצרים וארץ ישראל (ברובה המכריע לכל הפחות) בחזרה לכנען, שנהפכה לפרובינציה עם השם "כנען" (משמעותו היא כנראה "ארגמן", כצבע הארגמן שהופק מרכיכות לצביעת בדי הכנענים האצילים) של האימפריה המצרית המתהווה. היו שאמדו את אוכלוסיית הכנענים בארץ ישראל דאז ב-150,000 (אין לי עוד מקור להשוות איתו אז אציין זאת, לשם ההמחשה: כ-20,000 איש חיו בחצור הכנענית בשיאה בעוד שבעיר כנענית ממוצעת שגודלה שקול לשכונה מודרנית חיו כ-6,000 איש). חשוב לציין כי מצרים היא ארץ מדברית שהחיים בה מוגבלים לקרבת הנילוס (אך אוכלוסייתה גדולה משל "כנען" פי כמה) ולא עשירה במשאבי טבע כמו הלבנט שבו יש ואדיות (אז: נחלים קטנים שזורמים כל השנה) שמאפשרים קיום בהמון מקומות וצומחים גפנים, עצי זית, עצי ארז ושאר גידולים שהמצרים משוועים להם, לכן זהו מבחינתם 2 ציפורים במכה אחת: פיקוח על האוכלוסיה המקומית שבעברם החיקסוסי גרמו להם צרות והבטחת השליטה על כל הטוב הזה הזה.

החברה הכנענית שלאחר הגירוש הנ"ל נראית בחלוקה גסה כך: 1) פקידים מצריים ופמלייתם שיושבים ביישובים שנראו כנקודות חשובות להציב בהן חיל מצב ופקידות מצרית (רפיח, עזה, יפו, אפק, בית-שאן), מדווחים לפרעה על המתרחש בפרובינציה. 2) מלכים - פקידים מקומיים שמונו ע"ס יחסי אמון לתפקיד בידי הרשות המצרית/פרעה עצמו.

3) נסיכים - חונכו במצרים להערצת הפרעה בצורה טוטאלית ונשלחו חזרה לעיר מולדתם עם מות אביהם או השליט שקדם למינויים. 4) אצילים - שכבה מאוד מצומצמת של בעלי ממון או מקצועות מבוקשים שנהנית מזכויות יתר ביחס לשאר התושבים.
5) "עם הארץ" - הרוב המכריע של אוכלוסיית הערים והכפרים שמסביב להן, חקלאים, חוואים וחיילים פשוטים, מנוצלים עד תום כוחם הפיזי והכלכלי עם גזרות שונות לפי גחמת המצרים, לעתים גם נמסרות מהן נשים לידי המצרים לתענוגיהם (הפרעה לעתים מבקש ממלכים: "שלח לי X נערות בתולות ויפות מראה", כמו כן מסביב למחנות צבא מצרי התגלו עדויות לבתי זונות של כנעניות מקומיות).
6) ואחרונים אך לא חביבים על המצרים: חצאי נוודים (מכונים בשמות שונים: חבירו/עפירו, שסו) - לא ברור האם היו מורכבים ממוצא מסויים אך שמותיהם משקפים ידע גם בשפה הכנענית השמית וגם בחורית, חיים מחוץ ליישובי הקבע וסוחרים מדי פעם ופעם עם יושבי הקבע, גורמים הרבה בעיות לשלטון המצרי מכיוון שהם "בורים שלא מבינים את חוקי הארמון [=פרעה]" = פושטים על שיירות סחר ובוזזים אותן, מטילים מורא על חיילים מצרים בלילות, ולא משלמים מסים לארמון המלך. בכך גרמו לזה שלעתים הפרעה בעצמו יצא בראש משלחות צבאיות לתקוף אותם, חיים בכל רחבי הפרובינציה הכנענית ולא תחת הנהגה מרכזית.

המצב הבלתי נסבל מבחינת הכנענים פשוטי העם הנאנקים תחת העול המצרי עושה את שלו ולאט-לאט מתחילים להיפלט תושבים שלא יכלו לשלם עוד מסים, האנשים הללו עושים את דרכם חסרי כל וממורמרים אל חיקם של חצאי הנוודים בסביבה וחוזרים עם הזמן לתקוף את הערים השונות ובהן את אלו שמהם נפלטו (תקיפות שמתועדות במכתבי אל-עמארנה שמתארות את התעצמות החצאי נוודים השונים שעם הזמן נשכרים בידי ערי מדינה שונות כשכירי חרב לתקוף את הערים היריבות להן), המצב הזה של היפלטות וחבירה אל הכוחות ה"אנטי-ממסדיים" הללו והגירה אל אזור ההר הדל קודם לכן באוכלוסיה נמשך לו עד למאה ה-13 לפנה"ס (תחת רעמסס השני נראה כי ישנה בלימת זעזועים של המערכת אך כתובות מלמדות כי עדיין השסו מהווים איום על יושבי הארץ והחיילים המצרים בלילות חשוכים), אז ככה"נ מתחיל להיווצר לו התמהיל שנקרא "ישראל" (ישר = ישרור = ישלוט; אל = ראש הפנתיאון הכנעני) לו אנו מוציאים התייחסות מוצקה כבר ב-1208 לפנה"ס במצבת מרנפתח (יש חוקרים שטוענים כי ישנה התייחסות ל"ישראל" במצבה של רעמסס השני שנתגלתה במחסן של מוזיאון גרמני לפני כמה שנים או כתובת שמדברת על "ישרל" מהמאה ה-14 לפנה"ס אך אלו לא דברים שיש לגביהם קונצנזוס או פרסום נרחב במחקר), מלבד גילוי "יהודי" זה אין (נכון לכתיבת שורות אלה) יותר התייחסויות לישראלים בכתובות מצריות והשלטון המצרי שלאחר שלטונו הקצר של מרנפתח בכנען נמשך למרות צניחה בעוצמתו עם כל חילופי פרעה וגלי הגירה אלימים/משוגעים של "גויי הים" מיוון שמחריבים את הסדר האימפריאלי הקודם (חתים שולטים על מה שמצפון לקדש אשר על נהר הארנת בסוריה ומצרים על כל מה שמתחת ליישוב זה, לאחר ההגירה האלימה הזאת מתפרק המצב הזה) עד שעם או זמן קצר לאחר מותו של רעמסס השלישי ב-1155 לפנה"ס יש יציאה מוחלטת של אחרוני הכוחות המצריים בארץ מכיוון שהמרידות הכנעניות והתקיפות של "גויי הים" (קבוצה רחבה של עממים ממוצא אגאי שהפלשתים המוכרים ביותר לנו מהמקרא נמנים עליהם, המצרים טוענים ששיכנו אותם מרצונם בדרום כנען ודאגו לצרכיהם לאחר שהדפו אותם מחופי מצרים) הכניעו את הרצון או היכולת לשמר שלטון זר על אזור אסטרטגי זה. לאחר "נפילת תקופת הברונזה המאוחרת" חיו באזור ההר כ-45,000 "ישראלים", כ-35,000 איש מתוכם מרוכזים באזור שכם, והיתר בדרום ההר באזור חברון ובגליל המזרחי. עם זאת החברה הכנענית כפי שאנו מכירים אותה נעלמת משטחי ארץ ישראל פרופר רק במאה ה-11 לפנה"ס (כפי שעולה ממקומות כמו תל מגידו) פרט לאזור שבין אפולוניה-עכו בה נשארים כנענים במתכונתם המסורתית (אלו הם ה"פיניקים" לעתיד שכמו אחיהם שחיים על קו החוף, קצת גניבה לתוך הארץ, בלבנון ייהפכו לסוחרים האדירים של העולם העתיק). ייתכן כי המאבקים בין הכנענים לבין גויי הים המתיישבים בארצם הוביל לדחיפת חלק מהאוכלוסייה המקומית להגר גם היא אל תוך המרקם הישראלי הצומח. מבחינה ארכאולוגית אין הישראלים שונים מהותית מהכנענים: הקרמיקה דומה לזו של עניי הישובים הכנעניים, אין כלים מיובאים מחו"ל כי פסקו קשרי המסחר עם התמוטטותם של יישובים כנעניים שונים (יתחדשו מאוחר יותר בימי ישראל ויהודה); השוני הניכר היחיד בין אתרי הישראלים לבין האתרים הכנעניים הוא האדריכלות שלהם: בתי ארבעה מרחבים הם מאפיין מובהק של יישוב "התנחלות" ישראלי, למרות שיש גם חוקרים המערערים על זה.

לסיכום: למרות שיישובים כנעניים אכן חרבו חורבן אלים במהלך תקופת הברונזה המאוחרת, החורבנות הללו מתפזרים על גבי פרק זמן בן 200 שנה לפחות כאשר לעתים ייתכן כי התוקף הוא השלטון המצרי עצמו או מלחמות פנימיות של כנעניים שהמצרים לא יכלו לעצור עם כוחם הצבאי או שלא ראו צורך להתערב בהן, אין עדויות לנראטיב המקראי על כיבושי יהושע, עם ישראל (כמו גם העמים שמוצאם לכאורה באברהם ובלוט) ככל הנראה התהווה בתהליך חברתי של הגירה אל אזור ההר הדל באוכלוסיה ובהתאחדות עם גורמי שוליים שחיו לצד החברה הכנענית אך לא הותירו אחריהם שרידים רבים מדי.